קארל גוסטב יונג

קרל גוסטב יונג.jpg

פסיכולוג, פסיכיאטר, ממציא (1875–1961)

מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד ומי שהיה אמור לרשת את כיסאו. נמנה עם קבוצת מניחי היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. בצד פרויד ואלפרד אדלר, היה יונג ממנסחי התורות הפסיכולוגיות הגדולות, אשר הטביעו את חותמן לא רק על תחום הפסיכותרפיה, אלא לא פחות מכך על הפילוסופיה, על האמנות, על פרשנות ההיסטוריה ועל מדעי ההתנהגות לתחומיהם.

 

קארל גוסטב יונג נולד ב-26 ביולי 1875 בקסוויל, שוויץ.

ילדותו של יונג הושפעה מהמורכבות של הוריו. אביו, פול, שהיה כומר במקצועו, פיתח אמונה כושלת בכוחה של הדת. אמו של יונג, אמילי, הייתה רדופה על ידי מחלת נפש, וכשהיה רק ​​בן שלוש, היא עזבה את המשפחה כדי לחיות זמנית בבית חולים פסיכיאטרי.

יונג סיים את לימודיו באוניברסיטת באזל בשנת 1900 וקיבל את התואר M.D שנתיים לאחר מכן מאוניברסיטת ציריך. יונג התחתן עם אמה ראושנבך בשנת 1903. לזוג נולדו חמישה ילדים ונשארו יחד עד מותה של אמה ב-1955.

בתחילת הקריירה שלו, יונג הבחין כיצד מילים שונות מעוררות תגובות רגשיות מהמטופלים, שלדעתו מייצגות אסוציאציות לא-מודעות סביב תוכן לא מוסרי או מיני. תצפיות אלו הובילו את דרכו של יונג לפיתוח המונח "קומפלקס" לתיאור המצב.

המוניטין ההולך וגדל של יונג כפסיכולוג ועבודתו העוסקת בלא-מודע הובילו אותו בסופו של דבר לרעיונותיו של זיגמונד פרויד, ומאוחר יותר לאדם עצמו. הוא שיתף פעולה עם זיגמונד פרויד, אבל לא הסכים איתו לגבי הבסיס המיני של הנוירוזות.

יונג פרסם את עבודתו:" Psychology of the Unconscious" בשנת 1912. בעבודה זו בחן יונג את הנפש הלא מודעת וניסה להבין את המשמעות הסמלית של תכניה. הוא פירש בצורה שונה מזו של פרויד את הפסיכואנליזה.  עבודה זו גרמה לקרע עם פרויד, ולפיתוח גישה עצמאית שמכונה "פסיכולוגיה אנליטית".

במהלך שנת 1914, יונג הרשה לעצמו לחקור את נפשו (Psyche), ובסופו של דבר הציע את הרעיון, שמעבר ל"לא מודע אישי" קיים גם "לא מודע קולקטיבי" שממנו צמחו סמלים ודפוסים אוניברסליים מסוימים לאורך ההיסטוריה. את הסמלים והדפוסים האוניברסאליים יונג כינה "ארכיטיפים". הארכיטיפ הוא דימוי (Image) כלל אנושי קמאי שמגיע מהלא מודע האישי או הקולקטיבי שמכיל זכרונות ותכנים כלל אנושיים. יונג הסיק שהיחיד בחלומו מתחבר אל אוצר זיכרון קולקטיבי, ושללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא-מודע של האנושות, לא ניתן להבין את עולמו הפנימי של היחיד על רבדיו השונים.

בצד התכנים האפלים וההרסניים של הלא-מודע האישי, גילה יונג את כוחה המרפא של הנפש ואת מגמות ההתפתחות והאינטגרציה הטבועות בה ממאגר הלא מודע הקולקטיבי, שמהווה שכבה עמוקה יותר.

יונג טען כי הדימויים הארכיטיפיים מהווים כוח דוחף לאישיות ואת מימושם ויישומם במציאות הוא כינה קומפלקס.

הקומפלקס הוא מערך מורכב של רגשות-מחשבות ותפישות שממוקדות סביב תוכן ארכיטיפי אחד. הוא בנוי מגרעין ארכיטיפי שסביבו מתקבצים ארכיטיפים נוספים שמקורם בהתנסות האישית של היחיד. למשל, 'קומפלקס אם', או 'תסביך אם', מורכב מהמפגש שבין האם הארכיטיפית (שהיא מקבץ של תת-ארכיטיפים כגון ארכיטיפ המזינה, המגנה, המטפחת אך גם ארכיטיפ ההרסנית והכולאת) לבין מכלול ההתנסויות עם האם האישית (הפרסונלית). כל קומפלקס, כמו כל ארכיטיפ, יכול להתבטא באיכויות חיוביות ושליליות.

הפסיכולוגיה האנליטית של יונג שמה במרכזה את משחק הגומלין של הארכיטיפים עם האגו, תהליך שהוא כינה אינדיבידואציה, אשר באמצעותו אדם מתפתח ל"עצמי האמיתי" שלו. תהליך האינדיבידואציה, מורכב משני חלקים. ראשית, אצל האדם בצעירותו באה ההבחנה בין הדברים שהם הוא לבין הדברים שאינם הוא – הצל שלו. בשלב מאוחר יותר מגיע הרצון לאינטגרציה, איחוד הניגודים הפנימיים באישיות, המושפע מארכיטיפ "העצמי".

יונג פיתח את "תורת הטיפוסים"  (Psychological Types)והבחין בשני ממדים של הבדלים בין אישיים: העמדה החברתית והאופן שבו מכירים את העולם. העמדה החברתית יכולה להיות כזו של מופנמות או מוחצנות. הכרת העולם יכולה לבוא על ידי חשיבה, רגש, תחושה ואינטואיציה.

יונג פרסם יצירות רבות במהלך חייו, ורעיונותיו זכו להדהוד שחורג מתחום הפסיכיאטריה, והתרחבו גם לאמנות, ספרות ודת. רעיונות אלה ממשיכים להדהד גם היום, בתחומים מגוונים כמו ארכיאולוגיה, דת, ספרות ואפילו תרבות פופ. קארל גוסטב יונג נפטר  ב-1961.